האם ייתכן שאנחנו מנהלים ניסוי גדול ולא מבוקר על ילדינו ועל עצמנו?

סויה: לא כל מה שירוק הוא זהב

"There is no evidence supporting the use of soy protein formulae for the prevention or management of infantile colic, regurgitation, or prolonged crying."

"אין שום הוכחה לכך ששימוש בתחליפי חלב אם מבוססי סויה יכולים למנוע או לטפל בקוליק, פליטה או הקאה ובכי מתמשך".

European Society for Paediatric Gastroenterology Hepatology and Nutrition (ESPGHAN) 2006

כל המידע שמופיע כאן נתמך על ידי עדויות מחקריות ומחקרים שנעשו על בני אדם או על מודלים אנימליים (בע"ח). בתחתית העמוד וגם בתוך הטקסט, ניתן למצוא הפניות למחקרים אלה. כל המחקרים פורסמו בפרסומים מדעיים מכובדים – ז'ורנלים מהשורה הראשונה – ורובם מהשנים האחרונות. הפניות נוספות למחקרים ניתן למצוא בעמוד הראשון של האתר וגם בפניה אלי.

האם באמת אנחנו מנהלים ניסוי גדול ולא מבוקר על ילדינו ועל עצמנו? אני לא יודע, אבל יש משהו שלי אישית מאוד מפריע בנטיה של השנים האחרונות להעלות מאוד את צריכת הסויה באוכל. זה נעשה על חשבון חלב פרה, או במקרה של ילודים ותינוקות על חשבון ההנקה הטבעית, וחלקנו גם צורכים את זה על חשבון או אפילו במקום חלבון מן החי.

בשבוע הראשון של דצמבר התפרסמה ב- YNET כתבה של פיליס גלזר מתוך מגזין "מנטה", מאמר בזכות הסויה שהדליק אצלי נורה אדומה. אני חייב להעלות את הנושא, והפעם מהצד השני שלו – הסיכונים שבסויה. השפעת הסויה על בני האדם יכולה להיות בהחלט ברוכה. ממצאים שונים מראים ירידה בשעור מחלות לב, פחות בעיות בספיחת סידן אצל נשים בגיל המעבר וכן הלאה. לעומת זאת, מחקרים אחרים מראים שיתכן והופעת סרטן שד אצל נשים שעלולות להיות רגישות למחלה דווקא תזורז על ידי מרכיבי הסויה. נתונים מבעלי חיים מעוררים תהיה במקרה בטוב, ובמקרים חמורים מראים תופעות ממש שליליות שקשורות ישירות לתזונה שמבוססת על סויה. לפני שנתיים שלחו שני חוקרים ב- FDA מכתב נמרץ לבוסים שלהם ובו התריעו על הסכנות שבצריכה לא מבוקרת של סויה ובהמלצה עליה כעל "בריאותית". את המכתב שלהם ניתן לקרוא בלינק הבא: http://www.alkalizeforhealth.net/Lsoy2.htm.

מילת אזהרה לפני שממשיכים לקרוא: הדעות בנושא הסויה חלוקות. הממצאים רבים לכאן ולכאן והמחקר עודנו בחיתוליו. קטונתי מלאמר לכם אם כן או לא לאכול או לשתות סויה, אבל אני כן יכול לאמר בפשטות 'אלה העובדות, עשו את החשבון שלכם'.

אנחנו נחשפים למוצרי סויה על כל צעד ושעל: מעדני חלב מכילים לעיתים סויה, "שניצלים מהצומח" מכילים סויה וכך גם נקניקיות כאלה. חלב סויה ומוצריו – מעדנים, טופו על כל גווניו, כולם מכילים כמובן סויה. בשר קפוא מכיל לעיתים חלבון מן הצומח וחלקו מקורו מסויה.

משרד הבריאות והסויה: האם הממשל מספר הכל? האם הוא בכלל יודע מה קורה?

נניח לרגע בצד את פרשת רמדיה באספקט שמוכיח לנו כמה חשוב לאזן את התזונה שלנו. רק נזכיר שהפרשה הזאת מוכיחה ותוכיח שוב ושוב גם בעתיד כמה חשוב לתת לגוף הכל, גם את הדברים שהוא דורש בכמויות הקטנות ביותר. את הויטמינים, את יסודות הקורט, אפילו מעט שומנים.

אבל פרשת רמדיה הוכיחה לי לפחות כיצד משרד בריאות אינו ממלא את תפקידו ביותר ממישור אחד. מילא זה שהם לא עשו ביקורת, ניחא. מילא זה, כי אולי באמת אי אפשר להעביר כל מוצר ומוצר ביקורת, או לפקח על היצור שלו כמו שמשגיחי כשרות עושים במקומות נידחים כמו גרמניה.

בהקשר של רמדיה, משרד הבריאות שלנו לא מדגיש מספיק לטעמי את מה שאומר ארגון הבריאות העולמי: הניקו טבעית עד גיל שישה חודשים לפחות. נכון, פה ושם הוא מוציא לאור הודעות לעיתונות בזכות ההנקה הטבעית, אבל לא מספיק. עלונים צבעוניים מקופלים לשלושה ופוסטרים בבתי יולדות ובחדרי מיון וקופות חולים זה גם לא מספיק. לא מספיקה גם תקופה קצרה של תשדירי רדיו פעם בכמה שנים. הנקה צריך לעודד בכל נקודות המכירה בהן מוכרים תחליפי הנקה, על האריזות ואפילו על אריזות החיתולים הקטנים. בכל מה שפונה להורים לילודים. אבל זה לא מעניינו של המאמר הזה, מה גם שבתחום הזה יש לפחות שיפור.

מה שכן מעניינו של המאמר הזה ובהחלט מתקשר להזנת תינוקות הוא המחדל של משרד הבריאות בנושא הסויה בכללו, כולל בעניין הילודים והתינוקות. המחדל הזה הוא לא רק שלו, אלא של כמעט כל משרדי הבריאות בעולם, מלבד אולי משרדי הבריאות של ניו זילנד, אוסטרליה ובריטניה. המעניין הוא שמשרד הבריאות שלנו דווקא מתריע מפני פורמולות מבוססות סויה, אבל הוא עושה את זה בשקט בשקט, שאף אחד . לאחרונה התבשרנו שהמשרד מכין נייר עמדה בנושא, כולל אזהרה לגבי צריכת תחליפי חלב מבוססי סויה. פרטים ניתן למצוא באתר שלי, ואת ההתיחסות הרשמית ניתן לקרוא כאן: עמדת משרד הבריאות בקשר להזנת תינוקך בתחליף מבוסס סויה.

מרבית משרדי הבריאות אינם מקפידים לספר למשלמי המיסים על מחלוקות שקיימות בנושאים מהותיים כמו חיסונים בעייתיים, סתימות אמלגם ותזונה בסיסית. נושא הסויה מול החלב (חלב פרה הוא "חלב" לצורך עניננו כאן) והטופו מול הבשר, הוא עניין שלטעמי האישי הוא בסיסי מאוד מאוד. גם אם הנתונים לא ברורים חשוב היה שמשרד הבריאות ישמיע את דעתו בנושא, לא שמישהו סומך עליהם כבר, אבל זה עניין אחר. חשוב להבין שמחקרים יסודיים לעניין הנזקים שצריכה של סויה גורמת הם תולדה של העשור האחרון פחות או יותר, ועל השאלה האם משרד הבריאות מודע לעניין או לא אני משאיר לדוברת המשרד לענות.

 עוברים וסויה

במספר מדינות – בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד בינהן – הנקת ילודים ותינוקות בחלב סויה דורשת אישור או המלצה של רופא. להורים שבוחרים להזין את הילדים שלהם בתחליף הנקה צמחי מיעצים בחום לעקוב אחרי התפתחות הילד ביתר שאת ולבדוק אצלו בעיות ידועות בספרות.

מרבית ההורים פונים לשימוש בתחליף חלב אם צמחי כיון שהם חוששים מתופעות של רגישות לחלב פרה (או רגישות ללקטוז). על התופעה הזאת מרבים מאוד לדבר, היא קיבלה כותרות רבות בכל כלי התקשורת, והיום קושרים אליה כל כאב בטן של תינוק, ילד או מבוגר, שלא לדבר על הקאה, עצירות או שלשול. חשוב להבין שלא כל ילד הוא בהכרח רגיש ללקטוז וגם אם התופעה מתפתחת אצל מבוגרים עם הגיל, זה לא קורה אצל כולם. זאת לא סיבה להתחיל לצרוך פורמולה צמחית מיד מהיום הראשון ועל אחת כמה וכמה זאת לא סיבה שלא להניק בחלב אם.

ההרכב הכימי של סויה הוא כזה שהוא מכיל איזופלבונים, תרכובות שבינהן נמצא חומר שמדמה אסטרוגן, שהוא ההורמון הנקבי. במאה מיליליטר, חצי כוס, של חלב סויה יש כ- 40 מיליגרם איזופלבונים, וזאת כמות רבה. רבה מאוד.

הבולט שבין האיזופלבונים שבסויה הוא גניסטאין. מספר מחקרים בחיות ובבני אדם הראו שהחומר הזה יכול לשנות את דפוסי ההתפתחות המינית. למעשה, צריכה של שתי כוסות חלב סויה ליום במשך חודש יכולה לשנות את מועד המחזור אצל נשים, וצריכת סויה בכלל מאריכה את תקופת המחזור. באופן טבעי בגוף האשה, שני הדברים האלה תלויים באסטרוגן, אותו כאמור מדמים האיזופלבונים.

בניסויים שונים, כאשר ניתן גניסטאין – כאמור אחד מהרכיבים האסטרוגניים שבסויה – לקופות בהריון, התגלה 70% יותר אסטרדיול (אסטרוגן, הורמון נשי) במחזור הדם של עוברי הקופות שקיבלו את הגניסטאין מאשר בקופות שלא קיבלו את החומר. אסטרדיול אסור לשימוש אצל נשים בהריון כיון שהוא גורם להתפתחות נזקים בעוברים, לבעיות בהתפתחות המינית ועוד. למעשה זאת אחת הדוגמאות המפורסמות בהסטוריה לנזקי האסטרוגן בשלבי ההתפתחות העוברית. ניסויים חדשים מהעשור האחרון הראו שלא חשוב מה כמות האסטרוגן הצמחי שנותנים. אין בכלל סף חשיפה: תמיד יהיה נזק, והשאלה רק כמה. ככל שנותנים יותר סויה – נגרם יותר נזק.

תינוקות, ילדים, בלוטת התירואיד וסויה

הדברים הבאים ידועים כבר עשרות שנים. איזופלבונים, אותם חומרים דמויי הורמונים שנמצאים בסויה, מעכבים את אחד האנזימים החשובים ביותר שקשור לפעילות בלוטת התירואיד, היא בלוטת התריס, ולמאזן ה-  T3/T4. קיימות הרבה הוכחות לפעילות מעכבת כזאת שגרמה מחלות בחיות שניתן להן חלבון סויה, בין השאר גויטר ותופעות אוטואימוניות. אפילו בהתחשב בכך שאכילת סויה מורידה ריכוז LDL בדם ("כולסטרול רע"), הרי שצריכה גבוהה מדי של סויה גורמת לבעיות קוגניטיביות ולדיכאון אצל אנשים שאובחנו עם בעיות בבלוטת התריס.

 תעשיית תחליפי התזונה מבוססי הסויה מכירה את תהליכי היצור שבעזרתם ניתן להוציא מהפורמולות את האיזופלבונים. למעשה קיימות אף פורמולות כאלה, אך הן אינן מיובאות לארץ.

קיימות ראיות נוספות, הפעם לפעילות של מרכיבי סויה שמעוררת סרטן התריס, וכוללות ראיות סטטיסטיות בקרב תושבי מזרח אסיה. במקומות אלה בהם אכילת סויה שכיחה מאוד, גם שעור הסרטן הזה גבוה יותר. מחלות אוטואימוניות שקשורות לבלוטת התריס שכיחות פי שנים יותר אצל ילדים שהוזנו בפורמולה צמחית מאשר אצל ילדים שקיבלו סוגי חלב אחרים.

 מחקרים נוספים הראו שאצל ילדים שקיבלו פורמולה מבוססת סויה, רמות האיזופלבונים גבוהות עד פי חמישה מנשים שמקבלות תוספי סויה ובגללם מראות הפרעות בסדירות המחזור שלהן. האם נתון זה אינו מעורר דאגה? מוכרים מקרים של תינוקות-בנות שפיתחו שדיים ושער גוף נשי בינקות. התופעה צומצמה כאשר התגלה שהן מוזנות בסויה והזנה זאת הופסקה.

גברים וסויה

איזופלבונים מעכבים פעילות של אנזים חשוב נוסף, הפעם בגברים. ארומטז, אנזים שנמצא אצל גברים, הופך טסטוסטרון לאסטרוגן. למה? כיון שהאחרון חשוב לפעילותו התקינה של המח, ואסטרוגן אינו מופרש בגוף הגבר באופן רגיל, כך שיש לייצר אותו מטסטוסטרון.

בקבוצה גדולה של גברים מהוואי, כולם אמריקאים ממוצא יפני, ראו החוקרים הופעה של דמנטיה (שטיון) מסוג מסוים בשעורים של פי 2.4 יותר מבאוכלוסיה הרגילה. אצל גברים אלה מצאו החוקרים הזדקנות מואצת של המח ואף ירידה מהירה בגודל שלו. תופעה זאת היתה ביחס ישר לכמות הטופו שאכלו הגברים האלה, ולא מדובר בצריכה אדירה או גדולה במיוחד. להזכירכם, טופו ומוצרי סויה אחרים מכילים איזופלבונים שמעכבים את האנזים ארומטז ואת יצור האסטרוגן. חסך באסטרוגן "אמיתי" הוא זה שגרם ככל הנראה לתופעה. המחקר המדובר מומן על ידי מכוני הבריאות האמריקאים, ה- NIH, ונערך על 7000 גברים – ממוצאים שונים, כולם מהוואי. הנתונים נאספו על פני 30 שנה ויותר והמחקר הוא אחד המקיפים והאמינים ביותר שנעשו בתחום אי פעם ופורסם ב- 96'.

תופעות נוספות שמופיעות אצל גברים קשורות באסטרוגן, בספירת זרע נמוכה, באיכות זרע נמוכה ובעיות אחרות. תופעות דומות שויכו כבר מזמן לשימוש בפי.סי.בי. ודי.די.טי., חומרי הדברה דמויי אסטרוגן שנשארים בטבע וחוזרים אלינו במים שאנחנו שותים ובאויר שאותו אנחנו נושמים. בזכות כל זה, חומרים אלה זכו כבר מזמן לכינוי "ecostrogens".

 נשים וסויה

חלב ומוצרי סויה מעודדים התפתחות סרטן שד בקרב נשים אצלן אובחן סרטן זה, ויתכן מאוד, אפילו סביר בעיני, שנשים שבמשפחתן יש הסטוריה של סרטן זה צריכות להמנע מצריכה של חלב סויה. במקרים מסוימים דווח דווקא על הגנה מפני סרטן על ידי מוצרי סויה, אבל הכל מאוד לא ברור, והמחקרים לא מבוססים דיים. העובדה היא שטיפולים הורמונליים רבים שמיועדים לנשים בגיל הבלות הופסקו, או לפחות נעשים תחת פיקוח רפואי צמוד הרבה יותר ובליווי בדיקות תקופתיות.

מתן הורמונים בגיל הבלות הוא נושא שנוי במחלוקת, שימוש בגלולה למניעת הריון (למעשה תערובת הורמונים) לא נחשב הדבר הבריא ביותר בעולם ומכירת גלולות דורשת מרשם רופא. בכל זאת, ועל אף הדמיון הפונקציונלי של פיטואסטרוגנים (איזופלבונים) להורמונים נקביים, נשים שותות וצורכות מוצרי סויה ללא פיקוח או עצה מקצועית כלשהי ומציבות את עצמן במצב שרבים לא חושבים שהוא חיובי. צריך לזכור שבמאה גרם סויה יש גרם אחד של איזולפבונים, שמקבילים ל- 100 מיקרוגרם של אסטרוגן. מאה מיקרוגרם של אסטרוגן זה כבר בתחום הכמות של גלולה אחת למניעת הריון!

ההבדלים רבים בין ההשפעה על ילדים, תינוקות, עוברים, נשים, ילדות, גברים וקשישים והמבוכה רבה. בכלל, לעיתים רואים שהאיזופלבונים – אותם אסטרוגנים צמחיים – פועלים כמעכבי אסטרוגן ולעיתים מחליפים אותו, ומעודדים תהליכים תלויי אסטרוגן. לעיתים הם מועילים ולעיתים הם מזיקים. תעשיית הסויה טוענת שהמחקרים שנעשו ומראים נזקים אינם אמינים, לא יסודיים ובחלקם נוגעים רק למוצר מסוג זה או אחר (לטופו למשל; הכוונה לא למותג מסוים). בכל מקרה, הידע שהולך ומצטבר בשנים האחרונות – והמחקר בתחום כולו הוא כאמור צעיר יחסית – מראה שיש סיבות לדאגה, לעידוד לפיקוח ולצריכה נכונה ונבונה של מוצרי סויה.

אגב, בהקשר הזה יש לי שתי בשורות טובות: בשמן סויה וברוטב סויה אין איזופלבונים. מהבחינה הזאת לפחות שרימפ טמפורה זה בסדר.

מראי מקומות שונים ומקורות