תקציר תולדות המחקר על סויה שנערך ב- 20 השנים האחרונות.

זהו תרגום חלקי של מאמר (תרגום חלקי בלבד, מקוצר זמן שלי) שנכתב על ידי מנהל מכון התזונה בסויה בארה"ב.
מתורגם מ-

A Brief Historical Overview of the Past Two Decades of Soy and Isoflavone Research1,2
Mark Messina *

הכותב מנהל מכון מחקר שממומן על ידי תעשיית הסויה בארצות הברית:

M. Messina regularly consults for companies that manufacture and/or sell soyfoods and/or isoflavone supplements and is the Executive Director of the Soy Nutrition Institute, an organization funded by the soy industry and the United Soybean Board.

במהלך 20 השנים האחרונות, נעשתה כמות אדירה של מחקר שקשור בצריכת סויה והקשר של איזופלבונים לבריאות האדם.

איזופלבונים הובאו לראשונה לידיעת הקהילה המדעית בשנות הארבעים של המאה ה- 20, בגלל בעיות פוריות שונות שאובחנו אצל כבשים שרעו על סוגים מסוימים של תלתן, עשירים באיזופלבונים. לאחר מכן, בשנות החמישים, בגלל אפקטים של אותם איזופלבונים על מכרסמים, הם נחקרו בהקשר לתזונת בעלי חיים ולא הרבה מאוחר יותר הראו גם אפקטים אנטי-אסטרוגניים של האיזופלבונים, בגלל הדמיון התחרותי בין החומרים.

למרות העבודות המוקדמות האלה, הרי שרק בשנות התשעים החלו לחקור איזופלבונים ומאכלי סויה בהקשר של צמצום גלי חום אצל נשים ומניעת בריחת עצם. ב- 1995, חלבוני סויה משכו את תשומת הלב של העולם כאשר הראו שהם מורידים כולסטרול. באותה תקופה התחילו לדבר עליהם כטיפולים חלופיים לטיפולים הורמונליים.
בשנים האחרונות מחקרים במעבדה ומחוצה לה העלו שאלות בדבר הבטיחות שבשימוש ובחשיפה לאיזופלבונים לחלקים מסוימים של האוכלוסיה, למרות שהנתונים מבני האדם אינם מוחלטים וברורים.

אוכלוסיות באסיה צרכו ותורכות סויה זה מאות שנים, בעוד שבמערב, צריכת סויה ידועה כמאה שנים אצל ה- Seventh-day Adventists ואצל צמחונים. לאוכלוסיה הכללית בארה"ב הגיע הטופו רק בשנות השבעים של המאה הקודמת ומי שבריאות הייתה בראש מעיניהם החלו לצרוך סויה בערך בשנים האלה.

עליה דרמטית בצריכת סויה הייתה בשנים האחרונות של המאה -20, כאשר הרבה מאוד אנשים החלו להאמין ביתרונות הבריאותיים שלה – לכאורה או שלא. העליה בעניין של הצרכנים בסויה נובעת מטרנד כללי שמבוסס על האמונה ביכולות וביתרונות של פיטוכימיקלים – חומרים מהצומח – בכלל.  עניין זה והמידע בתחום הביאו ליצירתם של מזונות פונקציונליים שונים, שסויה היתה מראשוני המרכיבים שלהם.

למרות שסויה מכילה גם חומרי טבע צמחיים אחרים, העניין באיזופלבונים הוא הרב ביותר. חומרים אלה נמצאים בטבע רק במספר מועט יחסית של מקורות ורק בסויה הם מצויים בכמות שיש לה אפקט פסיולוגי כלשהו. בגלל התפוצה המוגבלת יחסית של החומרים בצמחים, אפשר לראות כיצד אוכלוסיות שצורכות הרבה סויה גם צורכות הרבה איזופלבונים: 40 מ"ג ליום אצל בוגר בשנגחאי, למשל, לעומת 3 מ"ג ליום בקרב בוגרים מערביים.  מכאן גם העניין בחומרים אלה: מ- 2000 מאמרים על סויה שמתפרסמים בשנה, למעלה ממחצית עוסקים באיזופלבונים.

מדוע נוצרים בכלל האיזופלבונים?
איזופלבונים הם פיטואלקסינים: חומרים שנוצרים בצמח בתגובה לגורם כלשהו. הגורם הזה יכול להיות עקה – מחסור במים – התקפה על ידי בקטריות או גורמים אחרים. בסויה, איזופלבונים נוצרים כאשר יש מחסור במים.

המאמר ממשיך ודן במחקרים השונים שפורסמו במהלך השנים בקשר לפיטואסטרוגנים ופוריות, התפתחות ותזונה. מחקרים שונים שנעשו בתחום חקר הסרטן הראו שלמולקולות האלה ישנן יכולות מורכבות מאוד ומגוונות בתחומים שונים, ולא רק בתחומי הפריון וההתפתחות. כך החלו להפויע הסברים שקשרו את הזתונה בסויה עם שיעורי סרטן שד יחסית נמוכים ביפן, למשל. מחקרים שקיבלו גם רב מתעשיית התרופות ועוד. מחקר שפורסם ב- 1992 עשה את ההקשר בין תזונה עתירת-סויה לבין שיעור נמוך של גלי חום ותופעות manepause אצל נשים באסיה, תיאוריה שקיבלה בסיס מדעי לראשונה ב- 1995.  בשנה זו גם הראו שחשיפה מוקדמת לסויה מורידה את הסיכון ללקות בסרטן השד בשנים מאוחרות יותר.  המחקרים נמשכו ונמשכים גם היום.

אפילו מחבר המאמר הזה מצביע על כך שאי אפשר להתעלם מהשאלות הבטיחותיות בשימוש באיזופלבונים ובצריכת סויה. למעשה, הוא אומר, איזופלבונים לא מסווגים רק כפיטואסטרוגנים, אלא כ- endocrine disruptors. ארגונים ממשלתיים וחצי ממשלתיים ממשיכים ולומדים את הפיטואסטרוגנים, כאשר לא רק בארצות הברית, בישראל וביפן הועלו בעיות, אלא גם באירופה. רוב הבעיות – אומר המחבר – נוגעות לנשים חולות סרטן שד מסוגים מסוימים ולחשיפת תינוקות ויונקים לסויה, דרך תמ"ל – פורמולה – צמחית. סיכוינים אלה נידונו בהרחבה, אומר המחבר, והם נראים נמוכים.

Posted in כללי, נזקי סויה | Leave a comment